מיתולוגיה מצרית על ידי צ'רלס ה 'ארוךמאז ומתמיד מצרים היה ידוע כמדינה של שתי ארצות: מצרים desertlike העליון, או האדומה בארץ, והתחתונה במצרים, או בארץ השחורה, שבו הקרקע פורה. גם היום 99 אחוזים מהאוכלוסייה המצרית לחיות בארץ השחורה. המשמעות של הדואליות הזאת היא יותר מעובדה גיאוגרפית ודמוגרפית; זה הוא רכיב בסיסי בהתחלות מאוד של התרבות של המצרים הקדמונים, ובא לידי ביטוי משמעותי בדת ובמיתוסים שלהם. תרבות מצרים עתיקה, מיתוס והדת יכולות להיות מאופיינת כדואליות עם מבנים קצביים בתוך אחדות סטטי. שלא כמו במסופוטמיה, מצרים העתיקה כציביליזציה לא פתחה כמה ערי מדינה חזקות לאורך שני נהרות. הייתה לי מצרים נהר אחד של משמעות, הנילוס, ובכפרים קטנים גדלו לצד גדותיו. כל אחד מיישובי הכפר אלה בא לידי ביטוי במיתולוגיה, אבל מיתולוגיות אלה לא יצרו מתחים בין הקהילות. במצרים עתיקה הייתה הנטייה לכיוון אחדות וקיפאון, לא עימות ומתח. טקסט שמדגים גישה זו, תוך התחשבות במסורות היסטוריות מקומיות ומבוגרות יותר, הוא התיאולוגיה של ממפיס, שהוקלטה על אבן Shabaka.התיאולוגיה Memphite מציגה את תורתו של מנס, שהקים (BC c.3000) הון חדש בממפיס. בתיאולוגיה זו כל המסורות המיתולוגי לשעבר המקומיות והביאו למטרה התאולוגית שלהם באל פטה. הטקסט הוא הקוסמולוגיה המתארת ​​את בריאת העולם ואת אחדותה של ארץ מצרים כתהליך בהזמנה הנצחית של העולם. פטה יוצרת הכל מרעיונות שהיו בלבו ולאחר מכן הכריז בלשונו. את כל הדברים - היקום, יצורי חיים, הצדק, היופי, וכן הלאה - נוצרים באופן זה. האלים נוצרים גם בדרך זו;באים ושוב ראשון כמושגים של מוחו של פטה, הם נכנסים לתוך הצורות החומריות של העולם - אבן, מתכת, עץ - באותה מידה שנוצרו מחוץ לפטה.		מסטון Shabaka [המלך העליון והתחתונה מצרים] היא פטה הזה, שנקרא שם הגדול: [Ta-te] nen [דרום-of-וול, אדון הנצח] [לנגר] עליון ותחתון מצרים היא, uniter זה שהתעורר כמלך של מצרים העליונה והתעורר כמלך התחתון מצרים. "עצמי הוליד", כך אומר Atum: "מי יצר את תשעת האלים".
התיאולוגיה Memphite משתלטת על מושגים ישנים מקומיים של יצירה, כמו זו של Hermopolis, המתאר את הליך יצירה משמונה ישויות קדמוניות של תוהו ובוהו שאכלסו את הרפש הבראשיתי. ארבעת הזכרים קרפדות, וארבעה נקבות נחשים, ויוצרים זוגות של נון וNaunet (חומר קדום ומרחב בראשיתי); קוק וKauket (הנדלה והחסר הגבולות); הא וHauhet (חושך ואפלה); אמון וAmaunet (אלה חבויים ומוסתרים). שמונה אלה להוציא את השמש, ובתיאולוגית Memphite הם אמרו לבוא שוב מפטה עצמו. חלק אחר של המיתולוגיה Memphite תופס מיתוסים מהממלכה העתיקה על האלים הורוס וסת'. שני אלים אלה טוענים לסמכות על מצרים; אלוהות אחרת, גב, האדמה האל, פועל כמתווך. Geb מחיצות ראשון בארץ בין שתיים, ולאחר מכן, שינה את דעתו, נותנת את כל המדינה להורוס. בתיאולוגית Memphite, מנס פרעה מזוהה עם הורוס. תיאולוגיה שגם עושה הומולוגית Geb לפטה, אבל בהקשר אחר Geb המיתולוגי, השלטון בארץ, הוא עילאי. הוא התלולית הקדמון שהיא הסמל של היצירה הראשונה. עבור המצרים אלוהות האדמה היא גברית ולא נשי.		[גב, אדונם של האלים, בפיקודו] שתשעה האלים לאסוף אליו.הוא שפט בין הורוס ושתי; הוא הסתיים במריבה שלהם. הוא עשה סת המלך של מצרים העליונה בארץ של מצרים העליונה, עד למקום שבו הוא נולד, שהוא סו. וGeb עשה הורוס מלך מצרים התחתונה בארץ התחתונה מצרים, עד למקום שבו האבא שלו נבלע בו הוא "חטיבה-of-the-Two-הקרקעיות". כך הורוס עמד מעל אזור אחד, וסת' עמד מעל אזור אחד. הם עשו שלום על פני שתי הארצות בAyan. זה היה החטיבה של שתי הארצות. ... ואז זה נראה לא נכון לGeb שהחלק של הורוס היה כמו החלק של סת. אז Geb נתן הורוס הירושה שלו, כי הוא בנו של בנו בכורו.
במיתולוגיה העתיקה ממלכת השמש Atum (או Atem) מופיעה לעתים קרובות כיוצר הראשון. הוא עושה את שו וTefnut (אוויר ולחות) מתוך עצמו, והם בתורם מייצרים Geb ואגוזים (אדמה ושמים). ילדיהם של בני הזוג האחרונים הם אוזיריס,איזיס, סת, וNepthys. כך ארבעה האלים הראשונים להקים את היקום, וארבעה לאחר מכן הם מתווכים בין בני האדם והיקום.אוזיריס הוא סמלו של המלך המת, שהוא הצליח בצורה של הורוס, השליט החי. איזיס הוא בת זוגו של אוזיריס, ולאחר רציחתו על ידי סת, היא reconstitutes גופו ובכך משיגה לחיי נצחו; הברית שלה בתפקיד הזה היא Nepthys, בן זוגה של סת. הורוס, בנו של אוזיריס ואיזיס, סופו של דבר מביס סת, סמל של antistructure או antiorder. סת' הוא קשור למדבר של מצרים העילית. כאלוהות של עננים, הוא התנגד Atum, השמש.		שלו Ennead (של פטה) הוא לפניו כשיניים ושפתיים. הם זרע והידיים של Atum. לEnnead של Atum בא לעולם באמצעות הזרע שלו ואצבעותיו. אבל Ennead הוא השיניים והשפתיים בפה הזה שבטא את שמו של כל דבר, שממנו שו וTefnut באו ושוב, ושהולידו Ennead.
למרות מלכות מופיעה כציר שסביבו מיתולוגיה מצרית סובבת, הנושאים מיתולוגיים המפתח הם יצירה, פריה ורבייה, תחייה, ואת האחדות של שתי הארצות. פרעה הזמנית הייתה רק סמל של צווים אלה. הכוח מאחוריהם באו לידי ביטוי בשמש, בכדור הארץ, ואצל בעלי חיים, במיוחד בקר. השפה והסמלים של כוח רשאי בכל עת להיות מתורגם מאחת לאחרת - לדוגמא, השמש יכולה להיות מתוארת בסמלית של הבקר או את כדור הארץ בסמליות של השמש. בתיאולוגיה של הממלכה החדשה, האל העליון היה אמון מחדש, זיהוי של מתביי (וHermopolitan) יוצר האל אמון עם האל שמש רא (יורשו של Atum). מהמאמר של צ'רלס H.Long בתוכנת Toolworks המולטימדיה האנציקלופדיה, כניסת המיתולוגיה, © "גרולייר, Inc		הוא (פטה) הוליד את האלים, הוא עשה את הערים, הוא הקים את nomes, הוא הניח את האלים במקדשיהם, הוא התיישב הצעות שלהם, הוא הקים המקדשים שלהם, הוא עשה את גופם על פי רצונם. לכן האלים נכנס לתוך הגוף שלהם, של כל עץ, כל אבן, כל חומר, כל דבר שגדל עליו שבו הם הגיעו להיות. כך נאספו אליו כל האלים וקאס, התוכן, מאוחדים עם ה 'של שתי הארצות . מקור: Shabaka סטון

	Shabaka סטון המקור: ווילקינסון, האלים ואלות של מצרים העתיקה מלאים
	מבחינה היסטורית, האלים המצריים היו אלים מקומיים נערצים על ידי האזרחים של הערים שלהם, למי הם נתנו ההגנה שלהם. שלהם כוהנים לא היו כת המנותקת משאר התושבים, אבל סופרים ובעלי מלאכה - ולעתים נשים -. ששירתו האל שלהם על בסיס זמני לעתים קרובות     עם חלוף זמן כמה מהאלים האלה השיגו חשיבות ארצית והיו סגד במקדשים חדשים בכל רחבי הארץ ואת הסיפורים שלהם, כמו זה של איזיס ואוזיריס, ידוע לכולם. אבל במשכן החדש שלהם שהם לא היו רק לאומיים אלא גם אלים מקומיים ומאפיינים לעתים קרובות נשמרים הם ירשו כאשר הם התמזגו עם אלים מקומיים דומים.     רוב המיתוסים הנוגעים לאלים אלה הועברו בעל פה המדור לדור, וזה לעתים קרובות נפל לזרים לשים אותם לנייר. המצרים עצמם, בדרך כלל רשמו רק טקסטים שניסוח מדויק היה חשיבות: לחשי קסם, למשל, נחשבו כיעיל רק אם הם דיקלמו מילה במילה [1].