שדים ויצורי אופל בנצרות

אינקוּבּוּס

מן המילה הלטינית "אינקוּבַּאר"- שמשמעותה "השוכב מעל". שד זה עולה מן השאול על מנת לפתות נשים ולשכב איתן, או לחליפין לבעול אותן בשנתן. הסיבה להתפתחות דמות שד זה נובעת ממספר סיבות, כאשר הבולטת ביותר שבהם היא העובדה שבימי הביניים אכן היו מקרים שבהם גברים אנסו נשים בשנתן- ועל מנת להתחמק מעונש הם יחסו מעשה זה לשד אינקובוס. נוסף על כך, רבות מן המכשפות שהוצאו להורג בתקופת "ציד המכשפות" של ימי הביניים הואשמו (וחלקן אף הודו) בקיום יחסי מין עם אינקובוס השטן.

סאקו

שדה שדמותה התגבשה באירופה של ימי הביניים. משמעות שמה מגיע מן המילה הלטינית "סוּקוּבַאר" שמשמעותה "השוכבת מתחת". לפי האגדה, סאקובוס באה אל הגברים בשנתם ומפתה אותם לשכב איתה, כאשר היא שואבת תוך כדי כך את האנרגיה שלהם ולעתים אף גורמת למוות. החל מהמאה ה-16 הפכה דמות הסאקובוס לסמל סודי בקרב האכסניות שהחילו בתי בושת. אדם שהיה רואה ציור של סאקובוס בכניסה למועדון או לאכסניה, היה יודע מיד כי במקום זה ניתן לקבל שירות מנערת ליווי.

אסמדאוס

הגרסה הנוצרית לאשמדאי מלך השדים. בניגוד לשד היהודי, אסמדאוס הנוצרי מתואר כיצור נתעב ואכזר אשר מורד ולא מכבד את האל.

לילית

 בדומה לאינקבוס, שדה המפתה גברים בלילות, מסיטה קדושים וצדיקים מדרכם.

=========================================================================

הנחש הקדמוני

לעתים מושווה עם השטן. יצור שהיה קיים בגן עדן והסיט את אדם וחווה מדרכם על ידי פיתוים לטעום מפרי הדעת.

לוויתן

הלוויתן מוזכר בתנ"ך בסיפור על יונה הנביא, שם הוא בלע אותו לאחר שנזרק מספינה. הוא תואר בדמות נחש או תנין, אבל בטקסטים אחרים תואר כלוויתן או דולפין. הוא נעשה לסמל האופל והטומאה, והוא ייהרס ביום הדין. הלוויתן מוזכר גם במיתולוגיה הכנענית בשם "לוטאן", שנהרג על-ידי בעל. הלוויתן הוא גם אל האופל והמים האוגריתי. באחרית הימים צדיקים יאכלו מבשרו. הנוצרים מאמינים כי ביום הדין המלאך גבריאל ילחם בלווייתן.

תמונות נוספות:

אביגור

 אביגור במיתולוגיה היהודית-נוצרית המוקדמת הוא אחד השדים הראשיים בגיהנום. הוא כנראה שלט באחד מאיזורי השאול בגיהנום והיה שד המלחמה והקרבות. הוא ידע את סוד הניצחון והיה מוכן למוכרו תמורת נשמתו של הקונה. הוא מתואר כרוכב על סוס מכונף.(תודה ל- ויקיפדיה)

מולך

מולך נחשב לשד חשוב מאוד בגיהינום ולאחד מן המלאכים המורדים. במקור, מולך היה האל הפאגני שבני ישראל הקריבו אליו את ילדיהם באזור הנקרא גיא בן הינום (המקור לשם גיהינום): "וְטִמֵּא אֶת-הַתֹּפֶת, אֲשֶׁר בְּגֵי בני- (בֶן-) הִנֹּם:  לְבִלְתִּי, לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ וְאֶת-בִּתּוֹ בָּאֵשׁ--לַמֹּלֶךְ."(מלכים ב', פרק כ"ב, פס' 10). המלך שלמה, כך נאמר, הקים מקדש לאותו שד- לצד המקדש של אלוהים: "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה, לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב, בָּהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם; וּלְמֹלֶךְ, שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן." (מלכים א', פרק י"א, פס' 7).       

אדרמלך

אדרמלך גם הוא השתתף במרד הגדול בשמים. הוא יושב ראש מועצת השדים הגבוה של הגיהינום. הוא מתואר כשילוב של חמור וטווס והוא גם פטרון החמורים והטווסים. בתנ"ך שמו מוזכר רק פעמים- פעם אחת הוא מוזכר כבנו של המלך האשורי סנחריב. מסופר כי הוא רצח את אביו בזמן שההוא התפלל לפני האליל של ניסרח (עוד דמות של מלאך שסרח המתוארת בדמונולוגיה היהודית). בפעם השנייה, אדרמלך מוזכר בתנ"ך בתור האל אשר תושבי העיר ספרוים: "וְהַסְפַרְוִים, שֹׂרְפִים אֶת-בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ, לְאַדְרַמֶּלֶךְ"(מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ל"א)

ממון

שד המייצג את תעוות הבצע. ג'ון מילטון, ביצירתו "גן העדן האבוד", מספר כי עוד כשממון היה מלאך בגן-עדן , הוא לא היה מסתכל מעלה אלא מטה- על רצפת הזהב.

עמון

עמון הוא שר גדול בגיהינום. הוא מתואר כשד בעל זנב נחש וראש של זאב. לעתים, הוא מתואר כאדם בעל ראש של עורב. יש לו יכולות לחזות את העתיד ולראות את העבר. לפי מקורות מסוימים הוא היה אחד מן המלכים הרשעים ששלמה הצליח, בעזרת תורת הכישוף אשר למד מעזאזל, לכלוא אותם בתוך קופסה קטנה. אך לאחר ששלמה זרק את הקופסה לנהר על מנת להטביעה- היא נמצאה ע"י הבבלים אשר פתחו אותה בחשבם כי בתוכה הם ימצאו אוצר יקר ערך. כתוצאה מכך המלכים-שדים (שביניהם נמנה עמון) נמלטו והתפזרו בעולם.

בעל זבוב

בעל זבוב הוא שד חשוב ביותר בדמונולוגיה היהודית והנוצרית כאחד. כך הוא מתואר בטקסט העתיק "צוואת שלמה":

וזימנתי שוב את בעל זבוב, נסיך השדים, והושבתיו על כס רם של כבוד, ואומר: "מדוע הינך בודד, נסיך השדים?" ויאמר: "משום שאני לבדי מכל מלאכי גן עדן אשר נפלו. והייתי המלאך הראשון בגן עדן הראשון אשר נקרא שמו בעל זבוב. וכעת שולט אני בכל אלה אשר קשורים בבגידה. ואני, שלמה, אמרתי לו: "בעל זבוב, מהם עיסוקיך?" ויאמר: "משמיד מלכים אנוכי. מתחבר אני עם רודנים זרים. ואת השדים שלי אני משלח על גברים, כדי שהם יאמינו בהם, ויאבדו את דרכם. והמשרתים הנבחרים של ה', כוהנים ואנשים נאמנים אני מסיט אל התשוקות של חטאים וכפירה: והם מצייתים לי, ואני מביא אותם אל האבדון. ואנוכי מלהיב גברים עם קנאה, ורצח, ומלחמות ומעשי סדום, ומעשים מושחטים אחרים. ואני אשמיד את העולם..."
 

בעל זבוב גם מתואר בתנ"ך כאל פלישתי...