אליל בני עמון
אליל בני עמון (מ"א י"א ז'), שעבדו אותו הגויים גם בארץ כנען.
עבודת המולך הייתה שהאב מסר את בנו או בתו לכמרים, הם מעלים שתי מדורות אש, ומעבירים את הילד דררכם, ולא היו שורפים את הילד (סנהדרין ס"ד: רש"י).
בני ישראל נזהרו:
ומזרעך לא תיתן להעביר למולך (ויקרא י"ח י"א),דרכי העבודה למולך
אשר ייתן מזרעו למולך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן וגו' והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו וגו' (שם כ' ב'-ה'),
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש (דברים י"ח י'),
ר' חנינא בן אנטיגנוס דרש לשון 'מולך' - כל שהמליכוהו עליהם, אפילו צרור ואפילו קיסם שהקדישוהו לכך למולך ארעי לפי שעה.מנשה העביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידעוני (מ"ב כ"א ו').
לדעת אביי המולך הוא שרגא דליבנא (שורת לבנים) באמצע, נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא, ומעבירים הילד דרך הלבנים ממעל ללהבת האש היוצא משני הצדדים.
רבא אמר כמשוורתא דפוריא, שהיו עושים מדורה בחפירה, וקופצים עליה משפה לשפה, כדרך שהיו משחקים בפורים (שם עי' רש"י).
בפרשת שופטים מחובר העברת המולך לקוסם קסמים, וזהו דעת הרמב"ן.
רשעי בני ישראל גמרו אח"כ לשרוף את בניהם באש עולות לבעל (ירמיה י"ט ה')
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה