"מאגיה איננה כוח על-טבעי. היא פשוט כוח-על הקיים באופן טבעי"
בתקופה בה התנסיתי לראשונה במאגיה, סבלתי מריבוי יבלות על הידיים: בכל פעם היתה צצה יבלת אחרת על כף היד, ורופא עור היה מסיר אותה בניתוח קטן. אך משרבו היבלות מאוד – נואש אפילו הרופא, וכך נשארתי כשידיי מכוסות בהן. זו אמנם בעיה בריאותית הנחשבת שולית, אך היא עדיין הטרידה מאוד וגם פגעה בי אסתטית. ובעודי מחפש פתרון, נתקלתי בספר על מאגיה. הספר עסק ב"לחשים" מסוגים שונים: מעין נוסחאות מאגיות שמטרתן להביא לחיינו ברכות מסוגים שונים: בריאות, אהבה, שפע, ועוד.
אחד מאותם לחשים הציע פתרון ליבלות! וכמו בספר בישול נתן ספר הלחשים את המרכיבים ל"תבשיל" ואת אופן ההכנה: לאסוף חלוקי נחל קטנים, ובליל בו הירח מתחסר לקחת אבן אחת ולגעת באמצעותה ביבלת אחת. כך לעשות בכל אחת מן היבלות: אבן אחת ליבלת אחת. כל אבן כזו להניח על פיסת בד משותפת, ולאחר שנערמו האבנים – לצרור אותן בתוך הבד, ולקשור בעזרת חבל. את החבילה הזו יש לקחת לפרשת דרכים, בה נפגשות 3 דרכים, להשליך את הצרור אחורנית, מעבר לכתף השמאלית, לעבר פרשת הדרכים, ולעזוב את המקום מבלי להסתכל אחורנית! היבלות יעלמו מעצמן אחרי כן.
כך הבטיח הספר, ואני – ברב יאוש מן הפתרונות המקובלים שהכזיבו – עשיתי בדיוק כפי שנאמר. לא האמנתי ביכולת של סדרת פעולות אלה שנראו לי "תפלות" לחלוטין להביא את המזור. אך נתתי למאגיה הזדמנות.
חזרתי לענייני היום-יום שלי, ושכחתי מהעניין. פשוט לא חשבתי על מה שעשיתי, כאילו להדחיק את סדרת הפעולות המוזרות אותן ביצעתי.
בימים שאחרי כן החלו היבלות להתכווץ, ובתוך שבועות אחדים נעלמו כלא היו. כולן! ומאז ועד היום לא חזרו. לא מצאתי לכך שום תיאור אחר חוץ מ"קסם": בלי כאב, בלי צלקות, בפשטות ובטבעיות…
האם היה זה צירוף מקרים? לא הייתי בטוח בתשובה, אך הארוע הרשים מספיק בכדי לעודד אותי להמשיך לחקור את הנושא. כך מצאתי עצמי נותן למאגיה עוד ועוד הזדמנויות להוכיח עצמה בפעולה, ומתרשם פעם אחר פעם מהדרך המדהימה בה מתממשים הדברים אחר-כך, לפעמים בדרכים מפתיעות ביותר. למדתי שלחשים מאגיים עובדים לא רק לפתרון בעיות הנמצאות בכף ידינו (תרתי משמע), אלא גם בדברים שנראה שאין לנו כל אפשרות לשנותם, גם אם נאמין בכך מאוד. נראה היה שהעבודה המאגית אכן "מניעה את גלגלי הקארמה", כפי שזה מתואר בספרות המאגית, ומזמנת אל תוך חיינו את הדברים אותם אנו מבקשים. כך יצרתי בהדרגה את "ספר הצללים" שלי (הכינוי ל"ספר המתכונים" המאגי האישי). מעל עשרים שנה עברו מאז שנתתי למאגיה "צ'אנס". שנים בהן הפכתי מספקן למאמין, ואחר-כך ממאמין פאנאטי למאמין מפוכח (המכיר בגבולות יכולותיה של המאגיה לעזור), ובסופו של דבר, לאחר שהפכתי למורה רוחני, הפכתי ממי שמבקש הוכחות בעצמו למי שנדרש לספק אותם לכיתה אחר כיתה של תלמידים ספקניים, בדיוק כפי שהייתי אני בתחילת הדרך.
כשהמציאות החיצונית מהדהדת עם הפנימית
הייתי מבקש לחזור ולנסות להגדיר מאגיה. זהו לא דבר פשוט כלל ועיקר, היות וקיימות הגדרות רבות בספרות המאגית הענפה בלועזית (למרבה הצער – בעברית אין עדיין ספרות מספקת בנושא). ההגדרה למאגיה שסינתזתי ממכלול ההגדרות הקיימות הינה "יצירת מציאות חיצונית המהדהדת עם המציאות הפנימית". לכאורה נשמע כמו הגדרתה של חשיבה חיובית ותו לא. ואכן מאגיה לבנה היא בבסיסה טכניקה המבוססת על עבודה עם כוח המחשבה, המכוונת למטרות חיוביות בלבד. כל הפעולות המאגיות, או "הלחשים", הם בעצם אמצעים למקד את המיינד על מטרה ספציפית. אם ניקח כדוגמא את הלחש בו פתחתי את המאמר – הרי שניתן להתחקות אחר כל אחד מן השלבים בלחש, ולראות כיצד הוא מאפשר זאת: האבנים מייצגות את ה"מיכל", שיכיל את היבלת בה נוגעים עם האבן, כדי "להעביר" אליה את הנגע; הירח המתחסר, כפי שיודע כל מתחיל באסטרולוגיה, הוא הזמן המאופיין בויברציות של הפחתה, הקטנה, שחרור והתנקות (לעומת הירח המתמלא המקביל להוספה, הגדלה, והעצמה). השלכת האבנים בפרשת הדרכים מעצימה את רעיון ההשתחררות מהנגע, ו- 3 הדרכים הנפגשות מדגישות זאת (בשל אופיו המאגי האוניברסלי של המספר 3). מדוע משליכים מעבר לכתף ונמנעים מלהסתכל לאחור? כדי לשדר למיינד שלנו שאנו מניחים מאחורינו את הדבר ממנו אנחנו מבקשים להשתחרר. הצד השמאלי מייצג את העבר, את הדברים אותם אנו מבקשים להפוך להסטוריה (בעוד הימין מייצג את העתיד. אם כי לטעמי נובע סווג זה מכוון הכתיבה בלועזית, בו כותבים משמאל לימין. יתכן שבלחשים "עבריים" צריך להתייחס לצד ימין כעבר ולשמאל כעתיד, היות וכותבים מימין לשמאל).
הבנת הלחש באופן זה הופכת את המאגיה מנחלתם של אלה שאנשים שאינם מצויים בתחום רואים כנבערים מדעת לסודם של המשכילים בדרכי המיינד! אולי נדמה מן האמור לעיל שמאגיה אינה יותר מחשיבה חיובית העושה שימוש בפעולות סמליות בכדי למקד את המיינד על מטרה ספציפית (מה שמרשים בפני עצמו). אך בעוד שחשיבה חיובית היא אחד מיסודותיה של המאגיה, מאגיה היא הרבה יותר מכך. המאגיה גם לא מסתכמת בלחשים. הלחשים הם רק המסגרת של העבודה המאגית. עיקר העבודה המאגית, וה"סוד" מאחורי הלחשים, הוא שינוי מצב תודעה, על מנת לפעול ברמת המציאות המטאפיסית. הפסיכואנליטיקן הידוע קארל גוסטב יונג התייחס, כנראה, אל אותה מציאות מטאפיסית כשדיבר על המציאות הארכיטיפית של מעמקי המיינד.
מצבי התודעה החלופיים הם הם אשר מאפשרים לנו גישה אל "לוח הבקרה" של חיינו. באמצעות מצבי התודעה החלופיים אנו יכולים לבצע תכנות מחודש של המציאות בה אנו חיים. במאגיה הקלטית מוגדרת פעולה זו כ"הרעדת קורי וירד" (Wyrd): לדידם של המגיקונים הקלטיים הקדומים המציאות היא רשת של קשרים בלתי נראים בין בני אדם לבין עצמם, ובינם לבין כל מה שקיים. במצב התודעה החלופי מתאפשר לנו להניע בעדינות את החלק של הקורים הבלתי נראים הללו בו אנו נמצאים, ובאופן זה להשפיע גם על החלקים במציאות הפיסית הנתפסים מבחינתנו כמצויים מחוץ להישג ידינו. למשל – באמצעות "הרעדת הקורים" אנו מסוגלים לאותת לאהבה הגדולה של חיינו, אותה עדיין לא פגשנו במציאות הפיסית, למצא אותנו, או למעסיק המושלם אותו אנו מחפשים לגלות עצמו בפנינו, וכך הלאה. זמן מה לאחר השלמת העבודה המאגית נמצא שהדבר אותו ביקשנו עושה את דרכו אל תוך חיינו, לעיתים בנסיבות מפתיעות ביותר, ועם זאת טבעיות לחלוטין.
תדרים מאגיים של גלי המוח
המחקר המדעי של מצבי תודעה חלופיים מלמדנו שקיימים 4 מצבי תודעה מובחנים עיקריים (למעשה מדובר על רצף שחולק באופן זה): מצב "ביתא" הוא מצב התודעה היומיומי, המאופיין בחשיבה לוגית. בעוד זהו מצב התודעה ה"נכון" ביותר, לדעת האבולוציה, על מנת להתמודד עם המציאות היומיומית. אך במצב זה אין לנו כל קשר עם המציאות המטאפיסית. קשר עם המימד המטאפיסי מתאפשר רק במצבי התודעה העמוקים יותר: "אלפא" הוא מצב תודעה עמוק יותר. הוא מאפיין, למשל, חלימה, מדיטציה והיפנוזה. במצב זה החשיבה הלוגית פוחתת, מה שמאפשר למיינד "לחשוב" באופן יצירתי ואינטואיטיבי יותר, ולגעת במקומות אליהם אינו מגיע במצב התודעה הרגיל (ביתא). הדרך להגיע למצב תודעה "אלפא", היא על ידי השקטת המיינד, לדוגמא באמצעות נשימות. אך מעבר למצב "אלפא" מצוי מצב תודעה נוסף המכונה "תיטא", ואליו מכוונת המאגיה, בשל הפוטנציאל הרב שבו "להרעיד את קורי וירד". כולנו מצויים במצב תודעה זה בשלבים מסוימים של שנת הלילה שלנו, אך בעודנו ישנים אין אנו יכולים "לעבוד" עם מצב תודעה מיוחד זה. מצב "תטא" מאופיין בהעדר כמעט מוחלט של חשיבה לוגית. היות ובני אדם לא מוותרים בקלות על מחשבותיהם – ההגעה ל"תיטא"בזמן ערנות אינה פשוטה, וכרוכה בטכניקות מתקדמות יותר, העוקפות את המחשבות..
מחקרים על מצבי תודעה מצאו שבזמן שממלא אותנו רגש עז, של שמחה אקסטטית מחד או כעס מאידך – המיינד נוטה לשנות מצב תודעה ל"תיטא". נראה שההסבר לכך הוא שהרגש הממלא אותנו לא מותיר מקום לחשיבה לוגית (ולראיה – כולנו למדנו בשלב זה או אחר של חיינו, שאין לעשות החלטות גורליות במצב של כעס…ההגיון פשוט לא מתפקד היטב במצב של הצפה רגשית).
טכניקות מאגיות
המאגיה היא, בעצם, סדרת טכניקות, שפותחו ושוכללו במהלך אלפי שנות קיומה, על מנת לשנות מצב תודעה ל"תיטא". הרבה לפני שהמחקר המדעי לימד אותנו שהצפה רגשית היא הדרך לשנות למצב "תיטא" – פיתחו קוסמים ומכשפות בתרבויות שונות בעולם, באופן בלתי תלוי, שיטות שונות לעורר רגש עז בתוך הקשר טקסי. אביא כאן שתי טכניקות מאגיות כלליות לדוגמא כדי להמחיש נקודה זו.
האחת היא הצ'אנט המאגי. הצ'אנט (תרגומו העברי של המונח הוא "מזמור", אך תרגום זה אינו מסביר כהלכה את הטכניקה) הוא מעין שיר, לרב בחרוזים, הנאמר בקצב ועוצמה ההולכים וגוברים. הצ'אנט מבטא את אופי המטרה הרצויה. למשל – הצ'אנט הבא, המשמש קבוצות עבודה מאגיות ברחבי העולם:
"אנחנו מעגל בתוך עוד מעגל
שאין לו סוף ואין לו התחלה;
אנחנו מעגל בתוך עוד מעגל
של אש ומים אויר ואדמה".
מטרתו של הצ'אנט שהובא לעיל היא יצירת "מעגל הקסם": זהו המרחב המאגי המקודש בתוכו נערך כל טקס. לחש המבוצע בתוך מעגל – חזק ואפקטיבי הרבה יותר. אך כוחו האמיתי של הצ'אנט לא בא לידי ביטוי באמירה חד פעמית שלו. עוצמתו כמשנה מצב תודעה באה לידי ביטוי כאשר חוזרים עליו שוב ושוב במשך זמן ארוך. הצ'אנט, שמתחיל לאט ובשקט הופך בהמשך לעוצמתי ומהיר. ביחד עם הדקלום הגובר – גובר גם הריגוש הנלווה. המילים, שבתחילה היה צורך לחשוב עליהן היטב (מה שבהחלט מקשה על שינוי מצב התודעה) זורמות מן הפה באופן אוטומאטי, והכוונה העזה המחליפה כעת את החשיבה הלוגית משנה את מצב התודעה. ברגע השיא של הצ'אנט, בו העוצמה בשיאה, "משחררים את הכוח" ומשגרים את משאלתנו אל הרובד האתרי, להרעיד את קורי וירד…
לטכניקה זו, כמו לטכניקות מאגיות אחרות, עוצמה רבה במיוחד כאשר היא נעשית בקבוצה. הקושי בעבודה קבוצתית, עם זאת, הוא לסיים בו זמנית את הצ'אנט. אך גם זה, מסתבר, לא מונע מצ'אנט שנבנה בדרך הנכונה, למלא את יעודו, כפי שלמדתי מנסיון: באחד המעגלים אותם הנחיתי, ערכנו צ'אנט רב עוצמה, אך לא הצלחנו לתזמן היטב את סיומו. לפיכך – הכנתי את הקבוצה, שהתרגלה עד אז שלחשים תמיד "עבדו", והסברתי שהפעם אל לנו לצפות לתוצאות מיוחדות. בשיעור שלאחר מכן – שמחתי לחזור בי מדבריי, כאשר זה אחר זה תארנו (גם אני) את נפלאות הדרכים בהן התממש הלחש בחיינו כבר בימים שלאחר ביצועו: חלומות נבואיים, התרחשויות מופלאות, ודברים שרק חלמנו עליהם!
עבודה מאגית אינה "מעשה קסמים"
נשמע פרדוקסלי, אמנם, אך מאגיה אינה עבודה קלה, מן הבחינה הרגשית. על מנת שהתוצאה תהיה אפקטיבית – לא מספיק למלא אחר הדרישות הטכניות של לחש זה או אחר. בכדי שהתוצאה תושג יש לעבוד במצב תודעה חלופי, ולזה – כאמור - ניתן להגיע רק במצב הרגשי המתאים, מה שלא תמיד מתאפשר, היות ורגש לא ניתן ליצור לפי הזמנה. זהו אחד ההסברים לכך שלא כל הלחשים "עובדים". לא מספיק לבקש שמשהו יקרה: על מנת לממש משאלה בדרך מאגית – יש לרצות את הדבר בכל מאודך. הלחשים המתממשים יותר מאחרים הם אלה הנסובים סביב צורך חזק ועמוק, ותחושת נחיצות עזה, אפילו דחיפות! הדוגמא האישית עימה פתחתי ממחישה זאת: כאשר אין בנמצא דרך מקובלת לממש משאלה – או אז יש למאגיה את מירב הסיכויים להצליח. מסיבה זו אין לעשות במאגיה שימוש יתר, אלא לשמרה למצבים אלה במיוחד. אך גם כאשר קיים רצון עז – אין ההצלחה מובטחת: את קורי וירד קשה להרטיט במקומות מסוימים יותר מאחרים. כאשר הרצון שלך נוגד את רצונם של אחרים או בא על חשבונם – יהיה קשה במיוחד לממש משאלה מאגית.
מאגיה שחורה ומאגיה לבנה
מה שמביא אותי להתייחסות לנושא המאגיה "השחורה": מאגיה היא כוח נייטראלי, בו ניתן לעשות שימוש כדי להיטיב או להזיק. קצת בדומה לחשמל – היכול לשמש להארה אך עלול גם לגרום להרג בשימוש שאינו נכון – גם המאגיה היא כוח בו ניתן לעשות שימוש חיובי או שלילי. הספרים העתיקים מזהירים מפני שימוש שלילי במאגיה ("מאגיה שחורה"), מתוך חשש מ"חוק ההחזרה" או "אפקט הבומרנג". עקרון זה מסביר שאנרגיה שלילית המכוונת כלפי אדם לא תמיד מצליחה לחדור בעד ההגנות הסייכיות שלו (גם לגוף האנרגטי יש מעין "מערכת חיסונית", שתפקידה לסנן את האנרגיות המגיעות. ובדומה למערכת החיסון הפיסית – גם מערכת החיסון האנרגטית עשויה להיות עמידה יותר או פחות). במקרים בהם מאגיה שחורה אינה מצליחה לפגוע באדם אליו היא כוונה – חוזרת אותה אנרגיה אל השולח, כמכתב שלא מצא את יעדו, ופוגעת בו.
הסכנה במאגיה שחורה היא שבין אם האנרגיה השלילית המכוונת כלפי אדם אחר תפגע בו או לא, עצם העבודה עם אנרגיה שלילית מזהמת את המערכת הרגשית והסייכית של עושה הפעולה, שהרי אינך יכול לצפות להשליך בוץ מבלי ללכלך את הידיים של עצמך! עם זאת בעצם ההגדרה של מאגיה כ"לבנה" או כ"שחורה" יש בעייתיות, שכן החיים אינם שחור או לבן. לדוגמא - קיימים לחשים עתיקים המאפשרים לאישה לעורר את אהבתו של גבר בו היא חושקת. הכמיהה לאהבה נשמעת כמשהו ששייך לטריטוריה של מאגיה לבנה. עם זאת – עצם השלילה של חופש הבחירה מן האדם האחר היא מניפולציה, וכל מניפולציה שייכת לתחום השחור, או לפחות האפור כהה. נסיונם של אלה שניסו מאגיה מן הקצה ה"כהה" של הסקאלה – מדווחים שגם כאשר היא עובדת בתחילה, האושר אינו מאריך ימים…
סודה של המאגיה הגבוהה
מאגיה אמיתית נחלקת לשני טיפוסים עיקריים: מאגיה עממית (המכונה לעיתים "מאגיה נמוכה"), ומאגיה טקסית (המכונה גם "מאגיה גבוהה"). עיסוקה של המאגיה העממית בעיקר בלחשים למטרות מעשיות, כמו קידום מקצועי, הצלחה עסקית, מימוש רומנטי וריפוי. הלחשים הללו עושים שימוש בחומרים בסיסיים כדוגמת נרות, עשבים, ומינרלים, וכוללים הכנת קטורות מיוחדות, שמנים מאגיים, שיקויים, וקמיעות עממיים (למשל - סמל הפרסה באירופה, או ה"חמסה" במקומותינו). לכל תרבות ועם המאגיה העממית שלו. במזרח התיכון, ובישראל כחלק ממנו, סוג זה של מאגיה נפוץ במיוחד.
המאגיה הטקסית, לעומת זאת, מבוססת על טקסים מורכבים הרבה יותר, הדורשים ידע מעמיק בתורות איזוטריות כדוגמת הקבלה היהודית, האלכימיה והאסטרולוגיה. הקוסם הטקסי לומד רשימות ארוכות של הקבלות (דמיון בתדרים אנרגטיים), למשל בין כוכבי הלכת השונים ומסדרי מלאכים ואינטליגנציות קוסמיות, ואת אלה יזמן בטקסים מרובי תפאורה (הפועלים היטב כמעוררי רגש עז באמצעות הדרמטיות שלהם).
הסיבה שמכנים אותן מאגיה "נמוכה" ו"גבוהה", בניגוד למה שמקובל להאמין, היא לא בגלל הטכניקות השונות שלהן. זהו ההבדל השולי. ההבדל האמיתי בין שני סוגי המאגיה הוא במטרותיהן: בעוד המאגיה ה"נמוכה" משמשת בעיקר למשיכת אהבה, שפע והצלחה – משמשת המאגיה ה"גבוהה" כערוץ אל המימדים העליונים. הקוסם ה"גבוה" עושה שימוש בטכניקות המאגיות של שינוי מצב תודעה למטרות התפתחות רוחנית. המודל המודרני הבולט ביותר לכך הם קוסמי המסדר האזוטרי הידוע כ"שחר הזהב", שמצאו במאגיה הגבוהה את הדרך אל האלוהי. כפי שיודעים אנשים המבקשים לדעת את ה"מוחלט" - שעצם הביקוש אחריו הינו הדרך להארה, יתכן וכאן טמון סודה האמיתי של המאגיה: המאגיה לא חייבת להיות רק כלי למימוש מטרות. בצורתה הגבוהה – עצם העיסוק בה הופך למטרה בפני עצמה. שכן המסתורין הגדול אינו נותן תשובות, אלא רק מעורר שאלות, שעם הזמן משנות אותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה